ביוגרפיה שירים ספרים הופעות סטנדאפ מקאמות, הומור ועוד מדריך לכתיבת שירים


שירים
מבחר שירים

שירים לשימוש חוזר

שירי ילדותי


בשנת 1964 כתבתי את שירי הראשון את ואני והרוח. כתבתי אותו בעת נסיעה באוטובוס מחיפה לתל אביב והטמנתי אותו בכיס החולצה. ביום שישי, כאשר אישתי (אישתי הראשונה, נורית זרחי) לקחה את החולצה לזרוק אותה לכביסה, היא מצאה בכיס את השיר, שיבחה אותו והציעה לי לשלוח אותו להלחנה. המלחין היחיד שידעתי את כתובתו היה נחום הימן שגר בבית אלפא. שלחתי לו את השיר ואחרי שבועות אחדים זכיתי לשמוע את השיר מושמע ברדיו מפי צמד הפרברים. מאז הפכתי לפזמונאי.

מיד עם תחילת דרכי כפזמונאי "אימצו" אותי כמה אנשים, שאני חייב להם הרבה: נחום הימן, שהלחין את שירי הראשונים ודאג להקלטתם; שאול ביבר שהיה ראש ענף הווי ובידור בצה"ל ועוזרו רפי בן משה, שהתלהבו מהטקסטים הראשונים שהבאתי להם והם שכיוונו אותי לעבוד עם הלהקות הצבאיות. סשה ארגוב ורעייתו נוסיה, שנתנו לי חיבוק חם והזמינו אותי לארוחות בוקר בביתם בתל אביב; משה וילנסקי שממש אימץ אותי והעניק לי הרבה חום ואהבה. וכן בני הדור הצעיר יותר: בראש וראשונה יאיר רוזנבלום (שאיתו כתבתי קרוב לחמישים שירים), נורית הירש, קובי אשרת, אפי נצר, חנן יובל, ועוד ועוד.

גם עם כותבי הטקסטים היה לי קשר רצוף, אם כי לא פעם היינו "מתחרים" על אותה פיסת הצלחה. ביניהם אזכיר את ה"ותיקים" שקדמו לדור שלי: נעמי שמר, יוסי גמזו דן אלמגור ועוד. כל אחד מהכותבים הללו היה לו סגנון משלו והטביע חותם על הזמר העברי בדרכו, ובוודאי השפיע גם עלי. האיש שהשפיע עלי יותר מכולם היה חיים חפר, שמילדות הערצתי את כתיבתו.

חלק גדול מהזמרים הכוכבים היכרתי כאשר היו עדיין חיילים בלהקות הצבאיות. ברבים משירי נשמעים קולותיהם של החיילים בשירות חובה שלום חנוך, שלמה ארצי, מתי כספי, ריקי גל, דורית ראובני, דני סנדרסון, טוביה צפיר, שולה חן, דוד ד'אור ועוד.


תודות
לנחום היימן לפרברים לאלברשטיין ואיינשטיין
לוילנסקי וסשה ולקלינגר ולקליינשטיין
למיקי גבריאלוב ולנורית הירש ומתי
לזיגמן ולחבקין ולשוקלד מנטה מסטיק

לפייקוב ולשער לבנון ואפי נצר
לרוני וייס לרפי בן משה ודובי זלצר
לרוזנבלום שלום חנוך ולחיים משה
לעדנה גורן עדנה לב משפחת קריבושה

לחלונות הגבוהים ושלושת השלושרים
לגבעטרון פינה בעמק ולמגפיים
לאסתי כץ וסקסטה ואמדורסקי ושרעבי
נגרי ופולני ומקייטן ומקרטני

לגידי גוב התאומים יגאל בשן וששי
ושלמה ארצי אמריליו ואבנר גדסי
זראי אשרת ויהודה אליאס ויפה ירקוני
אילנה רובינא אילנה אביטל מירי אלוני

לפיקוד צפון פיקוד דרום הנחל והימה
גברי שייקה פולי ורוחמה ונחמה
יעל לוי שלווה ברטי גשר הירקון
דודו דותן דודו זכאי ויהורם גאון

לציפי שביט שלמה ניצן ורבקה מיכאלי
שי אופיר גדי יגיל ודורית ראובני
לרותי'לה נבון וגם לפופיק'ל הרב
רבקה זוהר אורי זוהר איפה הם עכשיו

אריק לביא גבי ברלין ושרהלה שרון
זוהר ארגוב ומוסטקי ומנגו וגלרון
לופטין רודיך שי לביא יזהר כהן ומזי
שלומית ואילנית ונתנאלה וארזי

לסנדרסון ויצחק קלפטר וחנן יובל
ביבר ינק הולנדר ואלונה טוראל
לדודאים לטולידנו ולשלמה בראבא
אני אומר מכל הלב הערב - תודא רבא!

רבים משיריי היו להיטים גדולים בזמנם. מאז חלפו הרבה מים בנהרות הזמר העברי, אך מסתבר שגם בחלוף שנים, ישנם שירים העומדים במבחן הזמן. שיר שניתן לראותו כ"עומד במבחן הזמן", הוא שיר הממשיך להיות מושמע בתחנות הרדיו השונות, שיר שמילותיו מועתקות לקבצים, לאנתולוגיות וספרי לימוד. בסך הכל כתבתי כ-1,000 שירים (את המלים לרבים מהם תוכלו למצוא תחת מבחר שירים), ואני גאה לומר שחלק מהם אכן הפכו לנכס צאן ברזל של הזמר העברי. אני גם מזמין אתכם לבקר במדור המיוחד שירים לשימוש חוזר, בו מופיעים שירים רבים אותם כתבתי, אך מעולם לא זכו להלחנה, ואני מזמין מלחינים צעירים לנסות ולהשתמש בהם.

בנוסף, תמצאו טיפים רבים לכתיבת שירים במדור מדריך טהרלב לכתיכת שירים ומקאמות ואף תיאור משעשע של תהליך הכתיבה בקטע איך שיר נולד.

 אני נרגש לבשר על יציאתו של אלבום אוסף חדש, אין כבר דרך חזרה, המלקט 92 משיריי (בהוצאת הד ארצי). אני מזמין אתכם "לטעום" מן האוסף כאן. בהמשך העמוד, אפשר ללחוץ על שם השיר ולהגיע לדף המלים; שם ניתן גם להאזין.

 דיסק מס' 1: ההר הירוק תמיד

1. ההר הירוק תמיד
2. אתה לי ארץ
3. הבלדה על יואל משה סלומון ושלושת רעיו
4. ציפורים נודדות
5. בפרדס ליד השוקת
6. צל ומי באר
7. שיר פרידה לקיץ
8. סתיו לבן
9. זר של נרקיסים
10. את ואני והרוח
11. החולמים אחר השמש
12. שהשמש תעבור עלי
13. בשביל אל הבריכות
14. לילות
15. בלילה
16. למי אכפת מה שיהיה
17. בדרך העולה לירושלים
18. אגדת הל"ה
19. אל הדרך
20. שיר חורף יוגוסלבי
21. סוכת שלום
22. אהבת ציון
23. לא נחזיר אף שעל!

דיסק מס' 2: את חירותי

1. את חירותי
2. אינך יכולה
3. חשמל בכפות ידיך
4. האוהבים את האביב
5. אני אוהב אותך
6. אהובתי יעל
7. בואי נשוב אל הטנגו
8. כולם הלכו לג'מבו
9. בים בם בום
10. מנדלבאום
11. מזל
12. לילה של פריחות
13. רנדוו בתל אביב
14. גבריאל בן סירא
15. ימים טובים
16. בלדה על סוס עם כתם על המצח
17. כך אלוהים ברא אותנו
18. להפוך ענבים ליין
19. תותים
20. מים מתוך הבאר
21. האיש אשר יביא את הבשורה
22. מכתב לגיורא
23. רציתי לומר לך


דיסק מס' 3: תמיד עולה המנגינה

1. תמיד עולה המנגינה
2. שירו של צנחן
3. המלח שלי הוא המלאך שלי
4. חסקה
5. ישנן בנות
6. הוא לא כל כך חכם
7. פשוט שריונר
8. שריונים שישים ותשע
9. אני מת
10. אם תשוב
11. הייה לי חבר הייה לי אח
12. קום והתהלך בארץ
13. עוד לא תמו כל פלאיך
14. ארבע אחרי הצהרים
15. מלאך מסולם יעקב
16. אנשי הדממה
17. אידישע פיראטן
18. אנחנו ואתם
19. קום לך אל נינווה
20. צ'רלי צ'פלין
21. הרצל
22. אין כבר דרך חזרה
23. גבעת התחמושת


דיסק מס' 4: יעלה ויבוא

1. יעלה ויבוא
2. נוח
3. על כפיו יביא
4. עץ האלון
5. ריח תפוח אודם שני
6. הגביע
7. תן לי
8. בלילה
9. רכבת העמק
10. קרן שמש קרן זוהר
11. כשאהיה זקן
12. הורה
13. הדרך אל הכפר
14. אבא, אמא וארץ ישראל
15. ברבאבא
16. המשפחה שלי
17. הדגל שלי
18. שתי אחיות
19. זמר בודד הוא הלב
20. כשיבוא חמור לבן
21. ממשה ועד מוחמד
22. הביתה לחזור
23. חלקת אלוהים

מלים אחדות על יורם טהר לב
אליהו הכהן

איך נגדיר את יורם: משורר, פזמונאי, תמלילן, פיליטוניסט, או שמא סתם מחבר שירי זמר?
הביקורת הספרותית יצרה הירארכיות: בדרגה הגבוהה יותר עומדת השירה הצרופה, הפואזיה. היא ליגת העל. היא זוכה להתייחסות "רצינית", לניתוח מעמיק, היא המועדפת על ידי תלמידי המחקר ונכתבים עליה אינספור עבודות מאסטר ודוקטוראט. לעומתה – שירי הזמר נחשבים ל"ליגה ב'", הם השירה הפופולארית יותר המוצבת בתחתית הסולם ההירארכי, פּוֹפּוֹאזיה. אם השירה הצרופה היא הגברת, תחום הזמר והפזמונאות הוא השפחה.

אולם אם נישא עינינו אל תיעוד ההווי והאקטואליה בארץ בתקופות השונות, הרי דווקא שירי הזמר והפזמונים הם המקור העיקרי והחשוב אליו נפנה את המבט. השירה הצרופה לא תמיד שיקפה את ענייני היום. ביאליק, המשורר הלאומי, ישב בארץ בתקופה של פריחת ההתיישבות בעמק, בשרון ובגליל. הוא לא כתב אף לא שורה אחת על המפעל שהיה עד לו. אלתרמן של כוכבים בחוץ ו-שמחת עניים היה נושא לעשרות ספרים ומחקרים ספרותיים, אך דווקא אלתרמן של שירי הזמר, אלתרמן הפזמונאי, הדובר והמשקף של התקופה, הוא שנישא על כל שפתיים.

כזה הוא יורם טהר לב: פזמונאי מתעד, ולא רק בגלל הבלדה על יואל משה סולומון או גבעת התחמושת, או שירי הצנחנים והשריונאים וחיל הים. כמעט כל שיר שלו הוא פיסת תיעוד של פרקי הווי, פולקלור ישראלי מתהווה והולך ושפה עברית חיה הנמצאת בתהליכי תמורה והתעדכנות מתמידים.
שירי הטבע והנוף שלו אינם מנותקים ממנו. הם בשר מבשרו. הם מקרינים אמינות, כיוון שהוא כותב על חוויות שהן חלק מעולמו האישי. הוא אינו המשורר היושב בבית קפה בעיר ומתפייט על שיבולים וקמה ועדרי צאן הגולשים אל הבאר. ילדותו עברה עליו בצל הפרדסים ובמרחבי השדמה. אביו היה רועה צאן והוא בא מן השדות וריח האפרים באפו. את כל שנות נעוריו בילה לרגלי ההר הירוק תמיד שמעל קיבוץ יגור, ומול עיניו נפרש יום יום המדרון מעל הוואדי שבו עץ השקדייה פורח.

כשהוא כותב בפרדס ליד השוקת צל ערביים וירוקת, או בין הברושים והכרם שנית נעבור, או עורג אל עצי אורן, הרי חשים אנו בבירור שאין אלה הפרדסים בספרד וכרמי הגפנים בצרפת ועצי האורן בגרמניה. תיאורי הטבע והנוף בשירים של יורם נושאים תמיד חותם מקומי וניחוח ארץ ישראלי. רוחות חמות נשבו בין עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדה – זה לא בדיוק גרמניה. כמעט בכל שיר שלו נטוע עץ, שתול שיח או פרח מצמחיית הארץ על רקע נוף מקומי של אחד ממחוזות הארץ: לילה ירד על עצי הברושים ועלינו/ טל על שיחי ההרדוף/ על הבריכות והסוף/ על ראשך הכסוף/ ועל עינינו

אמנם, עם כל היותו יליד קיבוץ לרגלי הכרמל ומחבר להיטים ללהקות צבאיות, יורם טהר לב הוא ה"יהודי" ביותר מבין כל פזמונאי הארץ. אילו נולד בגולה, ודאי היה מכהן כמלמד או כמטיף. הציצו לרגע בדמות דיוקנו, הוסיפו לו בדמיונכם שטריימל ומיד ייראה לכם כראש ישיבת מריאמפול בליטא. יורם הוא דרשן וחובב מדרשים. שיריו משופעים בדמויות מעולם המקרא ובמוטיבים מהמורשת היהודית: מלאך מסולם יעקב, קום לך אל נינווה, משה משה, איזה נביא, נוח. ניבים עבריים מן המקרא והמקורות שהוא כה בקי בהם, אהובים עליו במיוחד: קום והתהלך בארץ, יעלה ויבוא, אשא עיני אל ההרים, כבר בגני פיתח הסמדר. והוא אינו מסתפק בכך.

הוא משלב גם מאמע לשון וביטויים כמו קרעפאלאך, פעקאלאך, געוואלד, ומן העבר השני – פאסולייס. יורם נבר הרבה בארון הספרים היהודי ודלה משם פניני חוכמה ומוסר וקיבץ אותם בספר מיוחד שמע בני. הוא כתב פרשנות הומוריסטית לספר מוסר יהודי מן המאה ה-17 "שבט מוסר" שכתב הרב אליהו הכהן מאיזמיר. עותקי הספר נידונו לשריפה ע"י הבד"ץ של העדה החרדית ויורם כמעט שנידון לסקילה בשל כך.

בשירו היה לי חבר, שיר אח ל"שיר הרעות" של חיים גורי ממלחמת תש"ח, צופה יורם טהר לב על דרך חייו ותוהה:

במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני,
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגליי,
ומה אני אשאיר אחריי?

בפועל זוהי תהייה רטורית. שיריו של יורם טהר לב ממוקמים עמוק בליבת הזמר הישראלי של שנות המדינה. מאות השירים שכתב, מהלכים מקצה הארץ ועד קצה. הם בבואה מזומרת של הווי הולך ומשתנה המתועד ומונצח בזכותם. בין שיריו מצויים פנינים ליריים ושירי געגועים לימים אחרים, שירים המביעים תקוות ומשאלות לב של רבים מבני דורו. כזה הוא שירו חלקת אלוהים, מן היפים ומפעימי הלב בשירי הזמר הישראליים שנכתבו כאן, שהולחן ברגישות רבה על ידי נורית הירש:

מעיין ידעתי בין עשבי הבר
בתוך השקט הכחול,
לו ידעתי ככה לחיות:
לנבוע ולעד לא לחדול.

מי זה ייקח אותי
אל אותה השלווה שידעתי,
אל הדממה,
אל חלקת הקמה,
אל ערש ילדותי.

חלקת אלוהים ופיסת שמיים,
דבר לא אבקש, רק אבן קטנה,
ראשי להניח בצל הזית
ולשקוט ארבעים שנה.

(בעקבות דברים בתיאטרון חולון עם צאת ספרו של יורם טהר לב "אין כבר דרך חזרה" - חוה"מ פסח תשס"ו)


מבחר שירים

שירים לשימוש חוזר

שירי ילדותי